פסק-דין בתיק בג"ץ 430/08

השופט ח' מלצר:

1.              בעתירה זו מבקש העותר ארגון נכי צה"ל (להלן גם: הארגון) כי יושבו לנכי צה"ל סכומים שונים, אשר קוזזו לטענתו, שלא כדין, מהגימלה ששולמה להם מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 (להלן: חוק הנכים) וכי יעודכן התגמול המשולם לנכי צה"ל, כמתחייב, לשיטתו, מהוראות חוק תוכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקצוב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו-2003), התשס"ב - 2002 (להלן: חוק תוכנית החירום).

העתירה מורכבת כאמור משני ראשים נבדלים וגם השתלשלות העניינים לגבי כל נושא היתה שונה. נקדים ונאמר כי בכל הנוגע לראש הראשון של העתירה (סוגיית הקיזוז וההחזר), הגיעו הצדדים להסכמות מסוימות, אשר מייתרות הכרעה בחלק העיקרי של ראש זה (למעט בסוגיה מצומצמת יחסית של הצמדה וריבית, הכל כפי שיבואר ויפסקו הדברים בפיסקאות 10-7 שלהלן). מאידך גיסא בראש השני של העתירה (הטענות בדבר עדכון התגמול) לא הגיעו הצדדים להסכמות כלשהן ועל כן אנו נדרשים להידרש לראש זה כולו.

נפרט איפוא ראשון-ראשון ואחרון-אחרון.

הראש הראשון של העתירה

2.              כאמור לעיל, בעניין זה הגיעו הצדדים להבנות והסכימו לגבי עצם ההחזר. יחד עם זאת נותרה ביניהם מחלוקת לגבי השאלה האם יש להוסיף להחזר הפרשי הצמדה וריבית ושיעורם של אלה, אם התשובה חיובית. בסוגיה זו נדון בפסקאות 10-7 שלהלן. לשם הבהרת התמונה נסביר עתה את הרקע שעמד בבסיס טענות העותר בהקשר לראש זה של העתירה.

3.              סכומי התגמולים המשולמים לנכי צה"ל מחושבים כשיעור מהשכר הקובע, שהוגדר בסעיף 1 לחוק הנכים כאחוז מסוים מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא 17 של הדירוג המינהלי ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה. על פי סעיף 3 לחוק הנכים, מסורה לשר הביטחון גם הסמכות להעלות את שיעור השכר הקובע, את שיעור הדרגה הקובעת וכן את שיעורי התגמולים המשתלמים על פי חוק הנכים - בצו, זאת לאחר שהתייעץ בנושא עם שר האוצר, והכל באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

4.              לצורך קביעת מתכונת העדכון של התגמולים נערך עוד בשנת 1986 דיון אצל ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון ובו השתתפו גם: יו"ר הארגון, סמנכ"ל וראש אגף השיקום במשרד הביטחון וכן סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר. בדיון הוחלט כי השכר הקובע, כמשמעותו בחוק הנכים, יוצמד למדד השכר בסקטור הציבורי הקהילתי והוא יעודכן אחת לחצי שנה, על בסיס השינוי שחל בשכר האמור בחצי השנה שעד למועד העדכון, תוך התחשבות בתוספת יוקר, או בתוספות שכר שניתנו באותה תקופה בדירוג האחיד (החלטה זו תכונה להלן: סיכום הדיון). כאן יש להוסיף כי לטענת המדינה, תגמולי הנכים עודכנו במרוצת השנים שמאז סיכום הדיון רק כאשר המדד האמור עלה ובשנים שבהן חלה ירידה במדד הנ"ל - תגמולי הנכים לא הופחתו בהתאם לו.

5.              להשלמת התמונה יש לציין אירוע נוסף, שהיתה לו השלכה על המכלול הכרוך בראש זה של הצו על-תנאי המבוקש. בהסכם קיבוצי שנחתם בין ארגוני המעסיקים לבין ההסתדרות בתאריך - 31.1.2001 - נקבע, בין היתר, כי כלל העובדים במשק יהיו זכאים למענק חד פעמי בסכום של 1,250 ש"ח וכי העובדים יקבלו תוספת שכר בשיעור של 3.6%. בהתאם לסיכום הדיון, שקבע כאמור כי השכר הקובע, כמשמעו בחוק הנכים, יעודכן כמבואר לעיל - התגמול החודשי לנכי צה"ל אמנם עודכן בשיעור של 3.6% וכן ניתן לנכי צה"ל המענק החד-פעמי. בדיעבד התברר כי נכי צה"ל לא היו זכאים לקבל את המענק החד-פעמי הנ"ל, שכן הוא הוגדר כהטבה מיוחדת, שאיננה בגדר משכורת שוטפת. היה צורך איפוא לנכות תוספת זו ששולמה לנכי צה"ל ביתר.

על מנת להקל את הפגיעה שבהפחתת התוספת, הוחלט לנכות את המענק בשנים עשר תשלומים, באמצעות הקטנת שיעור התגמול - משיעור הגידול במדד בהתאמה, וזאת החל ממאי 2001. והנה בחודש מאי 2006 התברר לפתע לארגון כי משרד הביטחון לא עידכן את התגמול המשולם לנכי צה"ל בתום תקופת הקיזוז בגין המענק החד-פעמי וכי התגמול המשולם לנכי צה"ל גם לאחר השלמת ניכוי 12 התשלומים הינו בניכוי סכום הקיזוז, אף שכאמור הניכוי אמור היה להתפרס על פני שנה אחת בלבד ולהסתיים.

          לאחר דין ודברים בין הארגון לבין משרד הביטחון, אשר הוביל להחזר חלק מסוים מן הסכום שנוכה, אך לא של כולו, הוגשה העתירה שלפנינו שדרשה, בראש הראשון שלה, החזר הסכומים שקוזזו שלא כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מירביים. העותרת העריכה את ההחזר הנדרש בסכום כולל של כ-165 מליון ש"ח.

6.              בתגובה המקדמית מטעם המדינה לעתירה, שהוגשה בתאריך 20.3.2008, הסבירה המדינה כי מנכ"ל משרד הביטחון הורה לראש אגף השיקום להיפגש עם נציגי העותר על מנת ללבן את המחלוקת בנושא זה ולמצות את האפשרויות למציאת פתרון מוסכם. בתגובה זו טענה עוד המדינה כי ככל שהמחלוקת לא תלובן - לשיטתה דין ראש זה של העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, שבגדרו אמורים להתנהל בין הצדדים הנוגעים בדבר הליכים אזרחיים להשבה. העותר שלל את היתכנותו של הסעד החילופי המוצע.

עוד מתנהל הויכוח והנה בתגובה משלימה שהוגשה מטעם המדינה בתאריך 3.9.2008 הוסיפה המדינה והודיעה כדלקמן: "המשיבים אינם מתכחשים לכך שיש להשיב לנכי צה"ל סכומים שקוזזו מתגמוליהם בשל טעות ובתום לב, והם התחייבו להשיבם". המדינה ציינה גם באותה תגובה כי מאחר שמדובר בסכומים נכבדים, המשיבים יבקשו להשלים את ההידברות ביניהם על מנת להגיע להסכמה באשר לדרך המעשית להעברת התשלומים.

בדיון הראשון שנערך בעתירה לאחר הגשת התגובה המשלימה הנ"ל סוכם בין הצדדים כי הם ימשיכו בהידברות ביניהם.

7.              בתאריך 19.11.2008 עדכנו המשיבים כי הצעתם לעותר היתה כי השבת כספי הקיזוז שנגבו ביתר בטעות תתפרס על פני ארבע שנים, אך יו"ר הארגון סירב להצעה זו. בעקבות הודעה זו התקיים דיון נוסף בעתירה, בגדרו הוצע לצדדים לפרוס את השבת החוב על פני תקופה קצרה יותר, בת שנתיים. המשיבים הודיעו בתאריך 7.1.2009 כי הם מסכימים להצעה זו ובכוונתם להשיב לנכי צה"ל את החוב שנוצר בארבעה תשלומים שווים: בתגמולי חודש יוני 2009, בתגמולי חודש ינואר 2010, בתגמולי חודש יוני 2010 ובתגמולי חודש ינואר 2011. בהודעה זו עדכנו המשיבים עוד כי בכל הכרוך בהפרשי הצמדה וריבית שנדרשו על ידי העותר - החוק הרלבנטי לשיטתם, הוא חוק הקצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד - 1984 (להלן: חוק פיצוי בעד איחור). על פי חוק פיצוי בעד איחור -חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית) איננו חל על תגמולים מכוח חוק הנכים (מכוח האמור בסעיף 8 לחוק פיצוי בעד איחור) ועל כן, לגישתם, בהתאם לסעיף 2(א)(2) לחוק פיצוי בעד איחור - החוב שנוצר אמור להיות משולם לפי שיעור התגמולים המעודכן במועד החזרת כל תשלום.

 הארגון התנגד לעמדה זו של המשיבים ובעקבות אי ההסכמה הנ"ל, קיימנו דיון נוסף בעתירה. בדיון זה הודיעה המדינה כי היא תהיה נכונה לשקול אפשרות של הסדר מוסכם עם העותר גם לעניין אופן עדכון ההחזרים, למשל, תוך שילוב ואיזון אפשרי בין רמת העדכון הנדרשת על פי חוק פיצוי בעד איחור, לבין העדכון המוסדר על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. ואמנם, לאחר בחינת הסוגיה על ידי כלל הגורמים הרלבנטיים לעניין, הציעו המשיבים, לשיטתם לפנים משורת הדין, את ההסדר הבא לעותר:

סכום החוב יושב בארבעה תשלומים שווים, אשר ייפרסו על פני שנתיים, כאמור לעיל. הסכום שיושב במסגרת התשלום הראשון, בתגמולי חודש יוני 2009, ישולם על פי הוראות חוק פיצוי בעד איחור. יתר הסכום, אשר ייפרס כאמור על פני שלושה תשלומים (ינואר 2010, יוני 2010 וינואר 2011) - יוצמד גם הוא על פי כללי חוק הקצבאות פיצוי בעד איחור, בתוספת ריבית החשב הכללי, כפי שתהיה בתוקף במועד כל תשלום וזאת החל מיוני 2009, ועד למועד התשלום.

העותר מסר כי הוא איננו מסכים גם להצעה זו, שכן לשיטתו היא איננה מבטאת איזון ראוי ונכון בין רמת העדכון המתחייבת מחוק פיצוי בעד איחור (שלשיטתו אין לו כלל תחולה בענייננו בגין הנסיבות המיוחדות של מה שאירע כאן) לבין פסיקת הפרשי ההצמדה והריבית המתבקשת מחוק פסיקת ריבית, ודרש כי למצער תתווסף לתשלומי ההחזר גם ריבית של החשב הכללי החל מינואר 2007, ולא החל מיוני 2009.

8.              בתאריך 17.11.09 הגישו המשיבים הודעה מעדכנת נוספת, שבגדרה נמסר כי התשלומים שאמורים היו להתבצע בחודש ינואר 2010 ובחודש יוני 2010 - יוקדמו וישולמו עוד בשנת 2009 וכי נעשה מאמץ כי גם התשלום הרביעי והאחרון (שאמור היה להשתלם בינואר 2011) - יוקדם וישולם במהלך שנת 2010. עם זאת לא חזרה בה המדינה בהודעה המעדכנת הנ"ל מיתר עמדותיה ביחס לעתירה, כפי שבוטאו קודם לכן, ואף העותר לא הודיע בתגובה כי הוא נכון לראות בהצעה אחרונה זו של המשיבים משום סוף פסוק.